פסק-דין בתיק ע"פ 2502/07

1.         בת"פ 4394/04 של בית משפט השלום בחיפה הועמד המערער לדין על כך שביולי 2002 בנה מבנה בשטח של כ - 123 מ"ר, וכן ביצע עבודות נוספות בהיקף נרחב, כמפורט בכתב האישום בתיק הנ"ל, לשם הקמה והפעלת גן אירועים בישוב פרדיס.

            ביום 22.2.06 הודה המערער במיוחס לו בכתב האישום (כפי שתוקן) ובגזר הדין מיום 22.2.06, הוטלו עליו עונשים שונים וכן הוצאו נגד הבניה האמורה, צו הריסה וצו איסור שימוש.

            היה על המערער להרוס את מה שנבנה שלא כחוק עד ליום 1.3.07 ובעקבות החלטת כב' השופט שפירא בע"פ 731/06 נקבע ביצועו של הצו ליום 1.1.07.

2.         במהלך התקופה שחלפה מאז שניתן הצו פנה המערער כמה וכמה פעמים לבית המשפט בבקשות להאריך את המועד לביצוע הצו, בקשות אלו וערעורים על ההחלטות בהן נדחו, אם כי בע"פ 2296/07 הוחלט לדחות את ביצוע הצו עד ליום 30.5.07.

3.         ביום 26.4.07 דחתה כב' ס. הנשיא השופטת נ. שרון בקשה נוספת של המערער  לדחות את ביצוע הצו למשך 3 חודשים. המערער טען שם כי קידם את הליכי התכנון אך הוחלט כי מדובר רק ב"בקשה ראשונית ביותר להיתר שימוש חורג" אשר לא ברור כלל אם תאושר, וצויין כי "הדרך לקבלת ההיתר עדיין ארוכה מאוד."

            ערעורו של המערער על ההחלטה הנ"ל נדחה (ע"פ 2296/07) וכך גם בקשה להרשות לערער על כך לבית המשפט העליון (רע"פ 4647/07 מיום 29.5.07 מפי כב' השופט א' א' לוי).

4.         ביום 2.7.07 הגיש המערער לבית משפט השלום "בקשה חוזרת להארכת מועד לביצוע צו הריסה (בקשה לעיון חוזר נוכח שינוי הנסיבות", (ב"ש 3712/07) אך הבקשה נדחתה ביום 5.7.07 תוך חיובו בהוצאות לאוצר המדינה בסכום של 4,500 ש"ח.

5.         ההוראה שבס' 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 מאפשרת לבית המשפט שנתן את הצו להאריך מפעם לפעם, למעשה "בכל עת", ואף לאחר שהצו פקע את המועד לביצוע צו ההריסה, כמוסבר ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו", פ"ד נו(3), 49.

ביום 26.7.07 פנה המערער פעם נוספת לבית משפט השלום בחיפה וביקש שוב לעכב את ביצוע ההריסה, הפעם  למשך שנה. הוא ניסה לשכנע את כב' ס. הנשיא חוזה כי קיים סיכוי סביר שהבניה תתאשר מבחינה תכנונית, לאחר שהחל בהליכים לשינוי יעוד הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע שניתן לקיים בה גן ארועים.

כב' השופטת חוזה דחתה ביום 31.7.07 את הבקשה בציינה כי עולה שמאז שניתן גזר הדין ממשיך המערער לנהל במקום גן ארועים שלא כחוק, וכן הסבירה בהחלטתה המפורטת כי גם אם נסיונותיו של המערער לשינוי יעוד הקרקע יעלו יפה "הרי ענייננו בתקופה ארוכה אשר תתמשך על פני שנים רבות". היא פירטה גם נימוקים נוספים המצדיקים את דחיית הבקשה, ועמדתה מקובלת עלי.

6.         המערער מנסה להראות כי חל שינוי במצב התכנוני הנוגע לגן הארועים. תצהירו של המהנדס פחמאוי מיום 23.7.07 מדבר על כך שבראשית חודש יולי 2007  הזמין המערער ממנו עריכת תכנית מפורטת שהכנתה תצריך 3 חודשים אך ציין כי "הזמן הדרוש לאישור תוכנית מפורטת (שינוי יעוד) אינו מוערך". ד"ר א. בן עזרא כותב כי קיבל על עצמו להנחות את המהנדס פחמארוי; ראש המועצה המקומית פרדיס מצהיר כי הוא תומך בשינוי היעוד וכי אין בפרדיס גן ארועים אחר; ואפרוטוקול הועדה המקומית השומרון מיום 28.5.07 מראה כי היא דנה בבקשה להיתר לגבי הגן  אישרה שימוש חורג לתקופה של 3 שנים בכפוף לאישור הוולקחש"פ, ומציינת בהחלטתה תנאים כה רבים ומשמעותיים, כך שאין לראות בהחלטתה משום קידום במצב התכנוני של הנכס.

7.         השיקול העיקרי לדחיית ביצוע צו הריסה הוא, בדרך כלל, שנוי ממשי במצב התכנוני המראה כי הכשרת הבניה ואישורה צפויים בקרוב. לא כך במקרה דנן, שעה שנעשה רק מאמץ ראשוני שאינו יכול להראות כי קבלת היתר הוא ענין לטווח זמן קרוב.

            הוסף לכך את התקופה הארוכה שחלפה ללא מעש על ידי המערער, ואת הפרת החוק הנמשכת מצידו לגבי השימוש בגן, ובלתי נמנע הוא מהגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור גם מן הטעם כי עיכוב הביצוע ירוקן את הצו מתוכנו ויכשיר את הפרת החוק מצד המערער.

8.         מן הנימוקים הנ"ל החלטתי לדחות את הערעור.

            ניתן היום  ב באלול תשס"ז 16.8.07 בהעדר הצדדים.

            המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים, בדואר.

                                                                                                ש. ברלינר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: